דיוניסוס אל היין

סיפור המגילה מזכיר קצת אל יווני בשם דיוניסוס. תיכף נבין למה, ומה ההבדלים בין הסיפור עליו לבין המגילה שלנו.

אבל לפני כן, נסביר בכמה מילים שסיפורי האלים היווניים, או מיתוסים, הם סיפורים מעט שונים ממה שאנחנו מכירים. הם דמיוניים ובלתי אפשריים (למשל, אל שהופך לפרח), ומתרחשים בהם המון דברים דרמטיים: אלים נולדים, מתים, מתאהבים, שונאים... אז אם משהו יישמע לכם קצת מוזר, צריך לזכור שזה סיפור מסוג אחר. אבל הוא מעניין ושווה להכיר אותו, בייחוד בפורים.

דיוניסוס היה בנם של מלך האלים זאוס ונסיכה אנושית בשם סמלה, כלומר הוא היה אך למחצה (חצי-אל). לפי הסיפור, אימו של דיוניסוס מתה בזמן שהיתה בהיריון, ואביו זאוס היה בהיריון בעצמו עד שנולד דיוניסוס. כשהוא גדל, הוא היה הראשון שגילה איך מכינים יין. אבל האלה הרה הכתה אותו בשיגעון וגרמה לו לנדוד בכל רחבי העולם.

לבסוף הוא נרפא, ולכל מקום שהגיע, העניק לתושבים מתנה נפלאה: יין – משקה שגורם לבני האדם לשמחה ותחושה של קירבה. הוא לימד את בני האדם לנטוע את הכרמים (מטע ענבים) בהם גדלה הגפן (צמח הענבים), וכיצד להפוך את מיץ הענבים ליין.

היוונים אהבו מאד יין, והיו אסירי תודה לדיוניסוס על מתנתו. כך נוצרו חגיגות רבות לכבוד דיוניסוס, בהן שתו הרבה יין, כמובן. החגיגות לכבודו נקראו דיוניסאה, והןהיו מהחגים הגדולים ביותר ביוון (והיו להם הרבה חגים 😊)

בחגיגות האלה היו גם הצגות תאטרון גדולות. בהצגות אלה השחקנים עטו מסיכות, וכך הפך דיוניסוס לאל התאטרון והמסיכה. הוא עצמו תמיד עטה מסיכה כדי להגן על בני האדם. הוא היה כל-כך חזק, שאם ראה אחד מהם את פניו ללא מסיכה, הוא יכול היה להיפגע.

לעתים השתכרו החוגגים, ולכן דיוניסוס מסמל שכרות וגם שינוי צורה (מטאמורפוזה). אלה שינויים רבים שעובר האדם, לעתים עי הוא שיכור ולעתים כי זהו רצון האלים.

דיוניסוס הוא בעיקר אל ההנאה והשתייה הבריאה. זוהי שתיה שמשמחת את הלב ומשכיחה בעיות. עוזרת לבני האדם לשמוח ולחגוג ביחד.