עצב

שלום ילדים אני הוא העצב. זה לא כל כך פשוט להיות עצב. זה אפילו קשה, אבל זה בסדר וזה מותר, כי אני, העצב, הוא חלק מהרגשות שקיימים אצלכם בני האדם. כשאני מבקר זה בדרך כלל בגלל שנפלתם וקיבלתם מכה, או בגלל שחבר לא שיתף אתכם במשחק. לפעמים אני מגיע כשאתם לא מקבלים משהו שאתם רוצים או כשכואבת הבטן. אתם תמיד בוכים או צועקים כשאני בא, יורדות לכם דמעות, ואתם אף פעם לא מחייכים. לפעמים כשאני מגיע מרכינים את הראש למטה או רוצים להיות לבד.

אני מבין את זה. זה בגלל שאני העצב. זה לא כיף להיות עצובים. אבל אתם יודעים מה שמעתי?

שמעתי שאם הולכים לדבר עם אמא ואבא או עם אח או חבר זה עוזר להתגבר עליי. ילדים סיפרו לי שכשהם חשבו על דברים שמחים שהם אוהבים אני מיד נעלמתי וגם לפעמים כשהזמן עובר והימים חולפים אני פשוט הולך לי למקום אחר, סתם ככה כי אני, כמו כל הרגשות, אוהב שינויים.