השמש

שלום ילדים, נעים להכיר! אפילו ממש חם לי להכיר אתכם, אני השמש. זאת שמעירה את התרנגולים כשהיא מפציעה בבוקר, וצובעת את השמיים בצבעים מרהיבים כשהיא שוקעת בערב.

נכון שלא יפה להתרברב, אבל אני הדבר הכי לוהט כאן באזור!
אתם לא יכולים לחיות בלעדיי, ולא רק מפני שאני נותנת לכם אור וחום – אם כי מותר לכם להודות לי גם על כך.

אולי משם למטה, בכדור הארץ, נראה לכם שאני כל היום מסתובבת סביבכם, עושה תורות עם מר ירח החמוד, שלעתים זורח בשמי הלילה, אבל זה ממש לא הסיפור כאן. לא ולא.

אתם, עם כדור הארץ היקר שלכם ועוד כמה כוכבים אחרים, אתם מסתובבים סביבי וזאת משום שאני כוכַב שֶבֶת.

בתור כוכב שבת, אני "יושבת" במקום ולא זזה כמעט ומסביבי זזים כוכבי לֶכֶת, מלשון "ללכת" – כמו הכוכב שאתם חיים עליו, כדור הארץ, שלא מפסיק לנוע. איך זה קורה, אתם שואלים?
אז בואו תתקרבו, אבל לא יותר מדי – שלא תישרפו מהחום שלי! – ואספר לכם:

כמו שאתם רואים, אני סוג של כדור. אבל לא כדור מוצק, כזה שאפשר להחזיק או לכדרר, אני כדור עצום של גזים שנקראים מימן והליום. אני שורפת מימן והופכת אותו להליום ולכן נוצרים החום והאור. הגודל העצום שלי יוצר כוח כבידה (גרביטציה) שגורם לכוכבי הלכת שסביבי להימשך אליי ולנוע סביבי במעגלים. ככל שכוכב הלכת קרוב יותר אליי, כך כוח המשיכה שלי חזק יותר. אני בעצם מוֹנעת מכוכבי הלכת ומכם, שם בכדור הארץ, להתרחק ממני וללכת לאיבוד בחלל.

הנה הגיע מר ירח היקר להחליף אותי. אני מוסרת לכם נשיקות חמות ומאירות ונתראה שוב בבוקר!