בהשראת הסיפור הקצר "יצאתי בטטה" (מאת מורן טלמור)

 במסעות השונים שלנו בחיים, או בדרכנו להגשים יעד כזה או אחר, קורה פעמים רבות שמה שתיכננו לא יוצא לפועל בדיוק כמו שרצינו. הדברים מתעכבים, משתנים או משתבשים בעקבות גורמים בלתי צפויים. זה לא כמו בחשבון, שאם נחבר אחד ועוד אחד, נדע שבוודאות ייצא שתיים. כשיוצאים למסע בחיים, כדאי שנזכור שאנחנו כמעט תמיד צפויים להיתקל באתגרים. לא כל דבר שנעשה יצליח, או ייצא בדיוק כמו שתיכננו, אבל תמיד כדאי ושווה לנו לנסות!
כדאי גם לזכור שהדרך חשובה לא פחות מהיעד – וחשוב לעצור, לנשום אוויר וליהנות מהדרך עצמה. להודות על הרגעים הטובים יותר והטובים פחות, על החלקים הקלים ועל החלקים המאתגרים. וגם אם התוצאה לא תהיה מושלמת, מה שחשוב זה שאנחנו נהיה שלמים עם עצמנו.

חשוב גם שנזכור שהדרך להגיע ליעד שונה עבור אנשים שונים - יהיו כאלו שיעדיפו לרוץ, יהיו כאלו שיבחרו ללכת, ויהיו כאלה שיזחלו בדרך למטרה. יכול להיות שגם אנחנו בעצמנו נשנה במהלך המסע את הקצב
שלנו – ברגעים מסוימים נבחר לרוץ ובאחרים ללכת או אפילו לזחול. מה שלא נבחר, תמיד יהיו אנשים שיהיה להם מה להגיד על הקצב שלנו – יהיו כאלו שיעודדו אותנו וילכו לצידנו, ויהיו כאלו שיספרו לנו שאנחנו מהירים מדי או איטיים מדי ואולי גם יעירו שהדרך שלנו שונה ומשונה.
לכן, טוב יהיה אם נזכיר לעצמנו שאין דרך אחת נכונה לעשות משהו ולעתים הדרך שמתאימה לאחרים לא מתאימה לנו. חשוב שנהיה קשובים לקצב שנכון לנו ולמה שאנחנו זקוקים לו באותו רגע כדי להמשיך ולהתקדם בחיים, גם אם זה אומר לעצור ולנוח בצד הדרך ולאגור כוחות להמשך המסע או אפילו להחליט שמשנים כיוון ויוצאים לדרך חדשה שמתאימה לנו יותר.

מושגים שעולים מהטקסט:
ציפייה
אכזבה
הסתגלות לשינוי
השוואה חברתית (אני מול אחרים)
קצב אישי
חמלה וקבלה עצמית

שאלות שאפשר לשאול את התלמידים/ות ולפתח סביבן דיון:

האם קרה שהתאכזבתם מכך שמשהו שתכננתם לא יצא כמו שרציתם (למשל, יצא אחרת או התעכב יותר ממה שחשבתם)?

מה עשיתם או חשבתם כשהרגשתם את אותה אכזבה?
במבט לאחור, האם אתם עדיין חשים אכזבה?
– אם כן, נסו להסתכל על המצב מזווית ראיה אחרת ולחשוב האם אפשר להדגיש דווקא את הדברים הטובים שיצאו ממה שקרה.
- אם לא – מה גרם לכם לשינוי בהרגשה? מה אפשר ללמוד מזה לעתיד?

האם יש תחומים בחייכם שאתם מרגישים שאתם לא מספיקים מה שאתם רוצים?

מהיכן מגיע הרעיון שאתם לא עושים מספיק? (תחושה פנימית או הערות של אחרים)
איך זה גורם לכם להרגיש שאתם לא מספיקים מה שאתם רוצים?
מה אתם יכולים לעשות, כבר היום, כדי לקדם את מה שאתם רוצים להשיג? זה יכול להיות משהו אפילו קטן, העיקר להתחיל להתקדם.

האם קורה שאתם מרגישים שאתם משווים את עצמכם לאחרים וכתוצאה מרגישים שאתם לא מספיק (טובים/חכמים/יפים/אמיצים/חרוצים וכדומה)?

איך התחושה הזו גורמת לכם לפעול? האם אתם עושים בעקבות כך גם דברים שאתם לא רוצים, רק בשביל להיות כמו האחרים?
האם אתם חושבים שכולם צריכים להיות אותו דבר או שזה טוב שיש שוני בין אנשים?

הצעות לפעילויות עם התלמידים/ות:

הסתגלות לשינויים:

משנים מקום - לשנות את סידור הישיבה בכיתה של התלמידים/ות למשך שיעור אחד (רצוי בשיעור חברה, כדי לא לפגוע ביכולת הריכוז שלהם בשיעורים של הקניית ידע). לבקש מהם לשים לב לדברים חדשים שהם רואים מהמיקום החדש שלהם, לשאול איך הרגישו לשנות את המקום הרגיל שלהם.
ציור בהמשכים - לחלק לכל תלמיד דף וצבעים (עפרונות צבעוניים/צבעי פנדה) ולבקש ממנו להתחיל לצייר משהו. לאחר כדקה או שתיים, לבקש מהתלמידים לעבור למקום אחר בכיתה ולהמשיך את הציור של התלמיד שישב באותו מקום לפניהם. לאחר 3-4 פעמים נוספות כאלו (חשוב להנחות את התלמידים תמיד לבחור מקום חדש ולא להתיישב במקום שכבר ישבו בו), לבקש מהתלמידים להגיד איך הם הרגישו עם הצורך להסתגל כל פעם למצב חדש ומה הם מרגישים כלפי ציור הסופי שאינו רק תוצר של עבודה שלהם

הקשבה לקצב האישי:

הדרך שלי – לבקש מהתלמידים לכתוב רשימה של 5 דברים שהם אוהבים לעשות בקצב שלהם (למשל, "אני אוהב לקום בבוקר לאט, לשכב במיטה עוד כמה דקות לפני שאני קם"). לאחר מכן, לבקש מהם לבחור מהרשימה דבר אחד שלגביו הם מרגישים שאחרים מצפים מהם לנהוג אחרת ולחשוב איך יוכלו לנהל שיחה עם אותם אחרים כדי להסביר להם את נקודת המבט שלהם (למשל, אותו תלמיד ידבר עם אמא שלו ויסביר לה שבזמן שהוא נשאר במיטה הוא חושב למשל על מה הוא ילבש באותו יום ואז זה עוזר לו להתלבש יותר מהר אח"כ, או שבזמן הזה הוא חושב על דברים שהוא רוצה לעשות היום וזה גורם לו להרגיש יותר בטוח ומאורגן).
לבקש סליחה מעצמי – להנחות את התלמידים לחשוב על מקרה שבו הם היו מאוכזבים מעצמם וכעסו על עצמם ואז לבקש מהם לכתוב לעצמם מכתב קצר שבו הם מדגישים את הדברים הטובים שהם עשו באותו הקשר (למשל, מישהו שרצה לזכות במקום ראשון בתחרות ספורט, והגיע למקום שלישי יכתוב "כל הכבוד שניסית! לא ויתרת לעצמך ועשית כל מה שיכולת כדי לזכות"). המטרה בתרגיל לפתח חמלה עצמית ולעודד את התלמידים לראות את הדברים הטובים בהם ואת הפעולות החיוביות שעשו גם במקרים בהם חוו רגשות שליליים כלפי עצמם.
הטבע שלי – לבקש מהתלמידים לערוך רשימה של כמה שיותר דברים בטבע שמתנהלים בקצב שונה (למשל, הוריקן, צב, צ'יטה...) ולאחר מכן לבקש מכל תלמיד שיבחר מתוך הרשימה את הדבר שהוא חושב שהכי דומה לו ולהסביר מדוע.