זברה

שלום ילדים אני הזברה, מה שלומכם?

אתם יודעים שהסוס הוא קרוב משפחה שלי? נכון שאנחנו קצת דומים? הגוף שלנו דומה: שנינו גבוהים, יש לנו פרסות ברגליים, ראש גדול ועליו רעמה ושיניים חזקות. אבל לסוס אין פסים מיוחדים כמו שלי.

הגוף שלי הוא לבן ועליו יש פסים שחורים. לכל זברה יש פסים שחורים מיוחדים רק לה. רוצים לדעת למה? כדי שאחרי שאמא זברה ממליטה סייח זברה קטן, הוא יוכל לזהות את אמא שלו ולהישאר קרוב אליה. אני כבר לא סייחה קטנה, אני גדולה. כשהייתי קטנה אכלתי הרבה עשבים טעימים, וכך גדלתי.

לפעמים אני לא מוצאת עשבים טעימים אז אני נודדת ברחבי אפריקה, יחד עם העדר שלי, כדי למצוא עוד אוכל.

אנחנו הזברות אוהבות לדבר אחת עם השנייה ולספר איך אנחנו מרגישות, כך אנחנו יכולות לעזור אחת לשנייה כשצריך. כשאני מפחדת, האוזניים שלי מקופלות קדימה. כשאני כועסת, הן מקופלות לאחור, וכשאני במצב רוח חברותי, הן עומדות ישר.

אז בפעם הבאה שנתראה בגן החיות, תוכלו לדעת מה מצב הרוח שלי. אל תשכחו להגיד שלום!