המצאת הגפרור

הגפרור, כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, הוא מקל מעץ (או מקרטון) עם ציפוי כימי בקצה שלו. כשמשפשפים גפרור כנגד המשטח המיועד מחוץ לקופסת הגפרורים, הגפרור מתלקח במהירות ומצית את העץ, ונותן לנו גישה מהירה וקלה לאש.

אבל מהו הסיפור מאחורי המצאת הגפרור, ואיך נראו הגפרורים הראשונים?

הסיפור שלנו מתחיל בהמבורג, גרמניה, ב-1669. האלכימאי הניג ברנד ניסה להפוך מתכות זולות לזהב. בעבר אלכימאים האמינו כי ניתן ליצור יסודות מיסודות אחרים, והרבה אלכימאים חיפשו את המתכון הנכסף ליצירת זהב...
הניג נכשל ביצירת הזהב, כמובן, אבל הוא גילה בטעות את הזרחן.
ב-1680 הפיזיקאי הבריטי רוברט בויל גילה שתערובת של אותו זרחן עם גופרית יכולה להתלקח מאוד בקלות, אך הגפרורים המוקדמים הללו היו מאוד יקרים.
ב-1826 הרוקח הבריטי ג'ון וולקר ערך ניסויים עם תערובת אחרת, ובזמן העבודה רצה לנגב עודף ציפוי מראשו של מקל אז הוא גירד את המקל על הרצפה ולפתע המקל עלה בלהבות! וולקר יצר עוד מקלות כאלו והראה אותם לחבריו ולעמיתים לעבודה שלו, אך הוא הציג אותם לשם בידור בלבד. מאוחר יותר המקלות שלו קיבלו את השם 'לוציפרים' והחלו להימכר בצורה מסחרית. הלוציפרים היו מאוד פופולרים למשך זמן רב, למרות שהם הזיקו לבריאות
ויכלו להתקלח באופן פתאומי ומסוכן.
אולם, כבר אז היה קיים חומר בטוח יותר ליצירת גפרורים- זרחן אדום במקום זרחן לבן הפך אותם להרבה יותר בטוחים, אך הזרחן האדום היה יקר יותר, ולכן יצרני הגפרורים העדיפו להמשיך להשתמש בזרחן הלבן והמסוכן יותר.
אחרי הרבה לחץ ציבורי, וכאשר מדינות החלו לאסור את השיווק של גפרורים כמו הלוציפרים, החלו יצרניות הגפרורים סוף סוף להשתמש בזרחן האדום והבטוח.
ב-1844 הממציא השוודי גוסטב אריק פש הפך את הגפרורים להרבה יותר בטוחים כאשר היה לו הרעיון הגאוני של הפרדת הרכיבים של הגפרור. במקום שהתערובת הנפיצה תהיה על ראש הגפרור, המרכיבים הופרדו בין ראש הגפרור ומשטח שעליו מגרדים את הגפרור. כאשר הגפרור מתחכך עם המשטח התערובת נוצרת והגפרור מתלקח.
לבסוף, המשטח הועבר מנייר בתוך הקופסא לרצועה על צידה ולראשונה נוצרו גפרורי הבטיחות, אשר בשימוש עד היום.
אם כך, התערובת נוצרת כשמחליקים את ראש הגפרור על משטח ההצתה, והחום שנוצר מהחיכוך גורם לתערובת להתלקח. זו הסיבה שצריך להחליק את הגפרור במהירות!

עובדות מעניינות:

במהלך המאה ה-20 קופסאות גפרורים, ובמיוחד גפרורי קרטון, היו מאוד נפוצים, כאשר על העטיפה שלהם הייתה פרסומת או לוגו של מסעדה או מלון. כיום, כאשר עישון נעשה פחות ופחות נסבל במקומות ציבוריים, חפיסות
גפרורים נעשו נדירות.
בקופסת גפרורים טיפוסית יש 40 גפרורים.
הצבע האדום המקובל לראש הגפרור אינו קשור לזרחן האדום (אשר נמצא במשטח ההצתה) אלא מגיע מצבע מלאכותי שמוסף לגפרור.

לילדים וילדות סקרנים במיוחד:

כמה שגויה הייתה אלכימיה? כיום כימאים יודעים שלא ניתן להפוך יסודות ליסודות אחרים, ולכן החלום של אלכימאים ליצור זהב ממתכות זולות יותר (בעיקר מעופרת) אינו אפשרי.

האמנם? למעשה, באמצעות תגובות גרעיניות, שנעשות אפשריות בעיקר במאיצי חלקיקים, ניתן להפוך יסוד אחד ליסוד אחר על ידי כך שיורים על אטום קיים חלקיקים זעירים. לעתים, ההתנגשות הזו יכולה לגרום לחלקיקים להתמזג (להתחבר) וליצור יסוד חדש וכבד יותר. תהליך זה לא ייתכן בתגובות כימיות רגילות, כפי שניסו האלכימאים, אלא רק בתהליכים גרעיניים, ובכל מקרה התהליך הרבה יותר יקר מאשר פשוט לקנות זהב...