המצאת המצלמה

כאשר אנחנו מצלמים תמונה באמצעות מצלמה (גם מצלמה של טלפון סלולרי), אנחנו בעצם תופסים רגע בזמן ומציגים אותו על נייר או על מסך. נשמע כמו קסם, אבל בעצם, זו טכנולוגיה שהחלה להתפתח כבר לפני אלפי שנים. לפני הצילום הדיגיטלי כמו שאנחנו מכירים אותו היום, בו התמונה נשמרת על זיכרון של מכשיר דיגיטלי ואפשר לראות אותה על גבי מסך, היו עוד גלגולים רבים ושונים של מצלמות וסרטי צילום.

הראשונים לחקור את מדע האופטיקה, עליו מבוססת פעולת המצלמה, היו היוונים ביוון העתיקה, לפני כ-2500 שנים. על פי מה שהצליחו להבין על תכונות האור, הם בנו את ה"חדר האפל" (קמרה אובסקורה)- חדר חשוך לגמרי מלבד חריץ קטן דרכו נכנס אור לחדר. היוונים הבינו שקרני האור הנכנסות לחדר, מציגות על הקיר הנגדי את מראה הנוף החיצוני בדיוק, אבל בתמונה הפוכה. כאשר הקטינו את החריץ דרכו נכנס האור, התמונה הפכה חדה ומדויקת יותר.

יותר מ-2000 שנים לאחר מכן, במאה ה-17 באיטליה, לחדר האפל (שבינתיים הפך לקופסא) נוספו מראות אשר הפכו את התמונה המוצגת, כך שניתן היה לראות את הנוף החיצוני כפי שהוא באמת. באותה תקופה גם גילו שהוספת עדשה בפתח החריץ דרכו נכנס האור, הובילה לקבלת תמונה חדה אף יותר. עם זאת, עדיין לא ידעו איך לשמור את התמונה שהתקבלה.

בשנים שלאחר מכן נערכו ניסויים רבים עם חומרים כימיים שונים המגיבים לאור, לצורך ניסיון לפתח משטח שיאפשר לשמור עליו את התמונה. הראשון שהצליח בכך היה ג'וזף ניפסה (Joseph Niepce), שבשנת 1826, אחרי ניסויים רבים, הטביע תמונה של נוף על מצע צילום כזה. לצורך הצילום נדרשה חשיפה של שמונה שעות, כלומר, שמונה שעות בהם שום דבר בנוף לא זז, אחרת התמונה תצא מטושטשת. כמובן שבאותו שלב לא ניתן היה לצלם כך אנשים, כיוון שאדם לא מסוגל לשבת בלי לזוז במשך זמן כה ארוך.

שותפו של ניפסה, לואי דאגר (Louis Daguerre), המשיך את המחקר לאחר מותו של ניפסה והצליח לצמצם את זמן החשיפה הנדרש לחצי שעה באמצעות תהליך כימי חדש. באותו שלב צילום הפך מתהליך ניסיוני לפריצת דרך, כאשר אנשים עשירים יכלו לקבל דיוקן מצולם שלהם.

השלבים הבאים בהתפתחות הצילום היו המצאת התשליל (נגטיב), עליו מודפסת התמונה וממנו ניתן לפתח עותקים רבים. לאחר מכן התקצר משמעותית זמן החשיפה הנדרש (הזמן שבו כל תזוזה גורמת לטשטוש בתמונה הסופית) כאשר בשנת 1871 התאפשר לראשונה ייצורה של מצלמה הנאחזת ביד, המספקת תמונה חדה למרות רעידות הצלם ואי שימוש בחצובה (מעמד המייצב את המצלמה).

מאז המצלמות הלכו והשתכללו, נוספה להן אפשרות למיקוד (פוקוס) באמצעות עדשות מיוחדות והאפשרות ללכוד מספר תמונות, בעזרת סרט הצילום שפיתחה חברת קודאק. הקפיצה הגדולה הבאה בטכנולוגיה הגיעה בשנת 1984, כאשר חברת קאנון הצליחה לפתח את המצלמה הדיגיטלית הראשונה. מצלמה זו, בה מוחלף סרט הצילום במשטח חיישנים, אפשרה לראות מיד את התמונה שצילמת, למחוק תמונות לא מוצלחות ולשמור כמות גדולה של תמונות ללא צורך בהדפסה. זו בעצם המצלמה שאנחנו מכירים היום. היום היא כל כך קטנה שאפשר להכניס אותה לתוך מכשיר סלולרי, פעם זה היה חדר שלם!

עובדה משעשעת על צילום

בשנת 2015 לבדה, צולמו יותר תמונות דיגיטליות מאשר כלל התמונות אשר צולמו על סרט צילום מאז שחר ההיסטוריה. ההערכה היא שכיום האנושות כולה מייצרת כטריליון תמונות בשנה, או יותר, כאשר המספר הזה עולה בחדות משנה לשנה.