המצאת טחנת רוח

כשאנחנו אוכלים כריך, פסטה או עוגה טעימה, אנחנו נהנים מפלאי הקמח. אבל מאיפה מגיע קמח? קמח הוא בעצם חיטה טחונה. אנחנו זורעים חיטה בשדות, קוצרים אותה, וטוחנים את הגרעינים. אבל צריך להאכיל מיליוני אנשים, בשביל זה צריך לטחון מילארדי גרעינים! הרבה מאד עבודה...

בני-האדם חיפשו דרכים יעילות יותר לטחון קמח אלפי שנים. תרבויות עתיקות השתמשו בחיות מבויתות כמו שורים וחמורים, כדי להפעיל מכשירים שטוחנים חיטה. לכן המצאת טחנת הרוח יצרה מהפיכה – היא השתמשה באנרגיה הטבעית של הרוח, כדי לטחון את החיטה במקומנו.

אז מהי בעצם טחנת רוח?

זהו בניין עם להבים, שבנויים כך שהם מסתובבים כשנושבת עליהם רוח. הלהבים מחוברים לאבן גדולה, וכשהם מסתובבים, האבן מסתובבת איתם וטוחנת את גרגרי החיטה לקמח.

מי חשב על הרעיון הזה?

בני-אדם התחילו להשתמש באנרגיית הרוח כבר לפני כ-7,000 שנים, עם המצאת ספינת המפרש הראשונה. לפני כ-2,000 שנה הומצא ביוון גם אורגן שהשתמש בכוחה של הרוח כדי לנגן מוסיקה.

טחנת הרוח הפרסית:

המתקן הראשון שעשה שימוש ברוח כדי לטחון גרעיני חיטה הומצא לפני כ-1,000 שנה בפרס (איראן של היום). טחנת הרוח הפרסית היתה שונה מאד מאלה שאנחנו מכירים כיום. הלהבים היו מסתובבים במקביל לקרקע, כמו קרוסלה. אבל הם היו מאד נפוצים לאורך כל המזרח התיכון, והגיעו אפילו לסין ולהודו.

טחנת העמוד:

טחנת הרוח המוכרת לנו עם להבים שפונים כלפי הרוח (כמו מאוורר), הומצאה לפני בערך 900 שנה. טחנות רוח אלה נקראות טחנות עמוד, מפני שהבניין כולו בנוי על עמוד מעץ שיכול להסתובב – והבניין זז ביחד איתו. היתה לו ידית שקרובה לרצפה, כך שהטוחן יכול היה לאחוז בה ולסובב את הטחנה כולה לכיוון הרוח כמו שבשבת.

טחנת העמוד דומה להמצאה הפרסית, אבל לא ברור להיסטוריונים האם היא מבוססת עליה או לא. טחנות אלה היו נפוצות מאד באנגליה, צפון צרפת, בלגיה והולנד. הן היו קיימות כבר לפני 900 שנה - נמצאו שרידים של טחנת עמוד משנת 1,185 ביורקשייר שבאנגליה.

טחנת המגדל:

טחנת העמוד היתה מגושמת – היה צריך לכוון אותה לכיוון הרוח בכל פעם מחדש, וזה אומר שהיא צריכה היתה להיות מספיק קטנה כדי שאדם יוכל לסובב אותה בעצמו. עברו מאה שנה עד שהומצאה טחנה משופרת - "טחנת המגדל".

הגוף של טחנה זו היה עשוי מאבן – ורק החלק העליון, בו ממוקמים הלהבים יכול היה להסתובב. כך אפשר היה לבנות טחנות רוח גדולות יותר ולטחון הרבה יותר קמח.

טחנת הסינר:

גרסה מעט יותר מודרנית של טחנת המגדל היא טחנת הסינר. היא בנויה מעץ ולא מאבן, ולכן היה לה צורה מתומנת ולא עגולה (הסיבה לכך היא שקורות העץ מהן נבנה המגדל היו ישרות).

עובדות מעניינות:

למודלים משופרים של טחנות רוח היה מעין זנב שגרם לטחנה כולה להסתובב בכיוון הרוח. כך הטוחן לא צריך לעשות את זה בעצמו, בכל פעם שכיוון הרוח משתנה.
בעבר ייצרו חשמל בעזרת טורבינות רוח, שהיו מבוססות על טחנות רוח. כשרשת החשמל התפשטה בעולם, כבר לא היה בהן צורך. היום הנסיון לייצר חשמל בצורה ידידותית לסביבה, החזיר את טורבינות הרוח לאופנה בייצור חשמל.
למרות העובדה שטחנות רוח היו מאד יעילות, יותר קמח נטחן על-ידי טחנות מים (טחנה שמשתמשת בכוח של מים זורמים כדי לסובב את המנגנון) מאשר על ידי טחנות רוח.