עגבניות שרי

מי לא אוהב עגבניות שרי? עגבניות קטנות ומתוקות שנמצאות בכל סלט, שאפשר לאכול כמו חטיף (אבל בריא!) או אפילו להשתמש בהן סתם כקישוט באוכל.

אבל האם ידעתם שפעם כמעט לא ניתן היה למצוא עגבניות שרי?

אם כך, עגבניות השרי הן המצאה חדשה, לא? ומי המציא את עגבניית השרי? ישראל כמובן!

אבל מה זאת אומרת? איך אפשר להמציא ירק?

הסיפור המלא הוא קצת מורכב ומעניין!

בואו נלמד את הסיפור מאחורי 'המצאת' עגבניית השרי.

העגבנייה היא ירק ממשפחת הסולנום, וכמו יתר בני המשפחה, מקורה ביבשת דרום אמריקה.

העגבניות הראשונות היו עגבניות בר. הן היו קטנות מאוד, בגודל של אפונה. הן לא היו מתוקות וכנראה שאפילו לא היו אדומות.

הראשונים שהתחילו לגדל עגבניות היו האזטקים - הילידים של אזור מקסיקו. מאוחר יותר, כשהספרדים כבר יישבו את האזור, הם לקחו חלק מהעגבניות חזרה לאירופה, במאה ה-17.

יש דיווחים על עגבניות קטנות כבר אז. אם כן, עגבניית השרי הייתה קיימת!

אבל עגבניית השרי הזו לא הייתה מאוד שימושית מבחינה מסחרית. היא הייתה נרקבת על המדף כל כך מהר שלא ניתן היה לשווק אותה, והיא לא הייתה מאוד פופולרית (וגם פחות טעימה ממה שאנחנו מכירים).

מגדלי עגבניות עבדו ועמלו לאורך דורות, ומאוחר יותר בעזרת מדע, כדי לנסות ולפתח זנים שימושיים יותר של עגבניות - עם צבעים יפים יותר, עגולות יותר, מתוקות יותר - ובעיקר, עמידות יותר.

נקפוץ למאה ב-20. בתחילת שנות ה-70 בקליפורניה, חוקרי עגבניות גילו ופרסמו זן של עגבנייה שאינה מבשילה. העגבנייה הייתה נשארת ירוקה ובוסרית.

בינתיים בישראל, שני חוקרים מהאוניברסיטה העברית, פרופ' חיים רבינוביץ' ונחום קידר, העלו רעיון מעניין. הם הבינו שהעגבנייה שאינה מבשילה מכילה את המפתח לעגבניות רגילות, שמתקלקלות לאט יותר.

הם ביצעו הכלאות שונות עם העגבנייה הזו עד שבסופו של דבר, ב-5 לאוקטובר 1973 הם גידלו עגבנייה גדולה שמבשילה לאט, אך שומרת על טעמה הטוב והמתוק.

אבל רגע! זו לא הייתה עגבניית שרי בכלל. אז מה קורה פה?

פה נכנסת לתמונה חברת הענק הבריטית - מרקס אנד ספנסר.

רשת מרקס אנד ספנסר מוכרת בגדים ואוכל יוקרתיים. כדי לתת מראה יוקרתי למחלקות המזון שלה, היו מפזרים עגבניות שרי בתור קישוט. באותו זמן עלה אצלם רעיון לשווק את עגבניות השרי למאכל, בצורה מסחרית. לשם כך הם היו צריכים עגבניות שרי בעלות חיי מדף ארוכים.

הם ידעו שלפרופסורים לחלקאות מישראל יש עגבניות עמידות רגילות, וביקשו מהם להפוך את עגבניות השרי לעמידות יותר.

חיים רבינוביץ' ונחום קידר הכליאו בין העגבניות העמידות הגדולות שלהם לעגבניות השרי הקיימות, והצליחו להכליא - "להמציא" - עגבניית שרי עמידה שניתן לשווק באופן מסחרי. וכך נולדה עגבניית השרי שאנחנו נהנים ממנה עד היום!

כיום, חלק גדול מאוד מהשוק של עגבניות השרי בעולם מקורם מזרעים שמגיעים מהאוניברסיטה העברית. עגבניות שרי ישראליות!

עובדות מעניינות על עגבניות שרי:

אחת מהתכונות של עגבניות השרי שהכליאו הפרופסורים היא צורת הצמיחה שלהם על השיח. עגבניות רגילות (וגם עגבניות השרי המקוריות) גדלות באשכולים, ולכן לא מאוד נוחים לאריזה. עגבניות השרי של נחום קידר וחיים רבינוביץ' גדלו בשורות, וקיבלו את הכינוי אידרה (עצם של דג).
הרווחים של האוניברסיטה העברית ממכירת הזרעים לעגבניות השרי עולות על כל הרווחים מכל המצאה אחרת של האוניברסיטה.
לרוב, כשמקטינים פרי באמצעות הכלאות, הוא נעשה מתוק יותר, כמו עגבניית השרי.

לילדים וילדות סקרנים במיוחד:

כיצד ממשיכה האוניברסיטה העברית להרוויח כסף על מכירת זרעים לעגבניות השרי אחרי עשרות שנים?

הזרעים שנמכרים הם זרעים הטרוזיגוטים. זה מונח בגנטיקה שאומר שלצמח יש שונות בגנים שלו (הכוונה פה היא לגנים שאחראים לתכונות הייחודיות של עגבניית השרי). הזרעים הללו יתנו בדור הראשון תמיד את אותן עגבניות, לפי הגנטיקה שנבררה על ידי המוכרים.

אך בדור השני, אם החקלאי שרכש את הזרעים ינסה להמשיך ולגדל עוד ועוד דורות, יהיה ערבוב של התכונות הגנטיות (בדיוק כמו שילד דומה לשני ההורים שלו, אך הוא גם שונה משניהם) ולאורך זמן, החלקאי יקבל עגבניות שמאבדות את התכונות הרצויות.

בדרך זו, האוניברסיטה העברית מבטיחה כי החלקאים שמגדלים עגבניות שרי ירכשו את הזרעים עונה אחרי עונה. שוב ושוב.