העיניים

שלום ילדים אנחנו העיניים שלכם. בעזרתנו אתם רואים את כל מה שקורה מסביבכם. כמה עיניים יש לכם? נכון שתי עיניים, אחת ושתיים. אתם יודעים שלעכביש יש שמונה עיניים? זה המון נכון? דמיינו אתכם עם שמונה עיניים.. זה יכול היה להיות מצחיק..
העיניים שלכם הן שני כדורים קטנים שנמצאים בתוך ארובות העין בגולגולת, ואנחנו רואים רק חלק ממנה. החלק החיצוני שאנו רואים הוא לבן, ובמרכזו יש צבע. יש ילדים עם עיניים חומות יש כאלו עם עיניים ירוקות או כחולות. מה צבע העיניים שלכם?באמת? איזה כיף לכם!
החלק הצבעוני בעין נקרא קשתית, תזכרו זאת כמו קשת בענן, גם היא צבעונית. הקשתית אחראית על ויסות כמות האור המגיעה לרשתית - החלק בעין שקולט את התמונה. בתוך הקשתית ישנו האישון, זהו חור קטנטן ושחור דרכו עובר האור שמגיע לעין ומאפשר לנו לראות. ילדים, האם אתם אוהבים לחקור? אז בואו נעשה ניסוי. שבו עם אמא או אבא ובקשו מהם להסתכל על האור שבתקרה, רק לשנייה או שתיים לא יותר, מה קרה לאישון שלהם? נכון, הוא התכווץ ועכשיו בקשו מהם להסיט מבט לצד השני, מה קרה עכשיו לאישון שלהם? נכון, הוא התרחב, נחמד לא?
האישונים מתכווצים ומתרחבים בעזרת שרירי הקשתית. בקדמת כל אלו ישנה הקרנית, זהו רקמה שקופה האחראית על העברת קרני האור מהפריט עליו אנו מסתכלים אל תוך העין. קרני האור עוברות דרך הרשתית ואז היא שוברת אותן, כמו זכוכית מגדלת, כך שהאור יתנקז לתוך האישון.
בתוך העין, אחרי האישון, יש עדשה, שמרכזת את האור על הרשתית. הרשתית מורכבת מהרבה תאי ראייה, המכונים תאים קנים ותאים מדוכים. כמו שלמצלמה שלכם יש גלאי אור וצבע המאפשרים לה לצלם את הסביבה, ככה גם לעין שלכם יש גלאי אור (התאים הקנים) וגלאי צבע (התאים המדוכים). כל המידע נאסף מהרשתית כולה ועובר דרך עצב הראייה עד למוח.

רוצים לשמוע משהו מעניין? כשהעין רואה את העולם, התמונה מופיעה על הרשתית הפוך - אולי שמתם לב פעם שאם אתם מסכלים עם זכוכית מגדלת על משהו רחוק, אתם רואים דרכה את העולם הפוך. אותו דבר בדיוק קורה עם העין, אבל המוח שלנו מספיק חכם כדי להציג לנו את התמונה כמו שצריך.

אבל מה קורה כשאנחנו עוצמים עיניים? או בוכים?
מעל העין יש לנו רקמת עור שמכילה את העפעפיים. העפעפיים מאפשרים לנו לסגור את העיניים כשאנחנו רוצים לנוח, או כשאנחנו רואים משהו מפחיד, ואנחנו לא רוצים יותר לראות אותו. העפעפיים גם עוזרים לנו להגן על העין, כשיש פתאום רוח וחול עף לנו לפנים. בקצה העפעפיים יש לנו ריסים ארוכים שעוזרים לשמור על העין, ומונעים מעצמים קטנים כמו אבק להיכנס לנו לתוך העיניים, ובקצות העפעפיים יש לנו חורים קטנטנים שמפרישים לתוך העיניים שלנו דמעות.

אבל זה קורה רק כשבוכים, נכון? ובכן, מסתבר שלא! מסתבר שדמעות מופרשות כל הזמן. בכל פעם שאנחנו ממצמצים מופרשת טיפה קטנטנה כדי לשמור על הלחות של העין וכדי לעזור לנקות את גלגל העין. ומה קורה כשבוכים? כשבוכים מופרשות כמויות גדולות מאוד של דמעות, והן עולות על גדותיהן ומתחילות לזרום במורד הלחיים שלנו.
אבל זה בסדר, לבכות זה טבעי וזה עוזר לנו לשחרר עצבות או כעס. אבל אחרי שסיימתם לבכות, תנסו לחשוב על משהו שמח, כדי שתוכלו לחזור ולחייך. להתראות!