המצאת חללית

לעוף לחלל. אתם יכולים לדמיין משהו יותר מדהים?

במאה האחרונה הצליח האדם לעשות את הבלתי-אפשרי ולהטיס חלליות לחלל החיצון ואפילו לנחות על הירח.

מהו סיפורה של החללית - כלי התחבורה שאיפשר את זה?

שלא כמו המצאות אחרות, החללית היתה פרויקט כל-כך גדול, שהיא לא כללה רק כמה אנשים, אלא אלפי אנשים ממדינות שונות שעבדו יחד. לעתים קרובות הם גם התחרו אחד בשני.

בואו נסתכל על ההיסטוריה של החללית

סיפורים על אנשים שמטיילים בחלל שמעלינו.

הבעיה היתה ועודנה כוח הכבידה. כוח הכבידה של כדור הארץ הוא מאד חזק, וכל מה שנשלח למעלה, צונח ישר למטה.

בני האדם היו צריכים לפתח משהו שיוכל לעוף למעלה בעוצמה כל-כך גדולה, עד שהוא יוכל לחמוק מכוח הכבידה של כדור הארץ.

במהלך שנות העשרים והשלושים של המאה ה-20, המדענים הרמן אוברת' ו-ורנן וון ברון ביצעו מחקר בגרמניה, במטרה לפתח טילים חזקים במיוחד. הטילים נקראו V-2 והם נוסו על-ידי הצבא הגרמני בשנות ה-40 של המאה ה-20. הם הצליחו להגיע לגובה ששום דבר לא הגיע אליו לפני כן, אבל הם עדיין לא הצליחו להגיע לחלל.

אחרי שגרמניה הפסידה במלחמה נגד בעלות הברית, טילי ה-V-2 שלהם נלקחו על-ידי ארצות הברית וברית המועצות. כך החל המירוץ לחלל, כששתי המעצמות הגדולות בעולם באותו זמן התחרו מי תגיע לחלל ראשונה.

על בסיס טילי ה-V-2 ועם עזרה ממהנדסים ומדענים גרמנים, ארה"ב ובריה"מ עיצבו גרסאות משלהם ופיתחו אותן.

ב-1954 מיכאיל ס. קומיאקוב עמד בראשו של צוות שעבד על פיתוח החללית הראשונה – לווין סובייטי שנקרא ספוטניק 1 (נוסע או שותף ברוסית).

זמן לא רב לאחר מכן, ב-4 באוקטובר, 1957, שיגרה בריה"מ את ספוטניק 1 על גבי טיל לחלל – הלווין המלאכותי הראשון בהיסטוריה! ספוטניק הגיע לחלל והקיף את כדור הארץ (כמו הירח, רק פחות רחוק) כמה פעמים! גרסה מתקדמת יותר, ספוטניק 2, נשאה איתה כלבה בשם לייקה – החיה הראשונה שאי-פעם עזבה את כדור הארץ ב-3 בנובמבר, 1957.

בריה"מ לא עצרה שם ושיפרה באופן מתמיד את החלליות והטילים שלה. היא פיתחה קפסולה (תא) שתישא קוסנמונאוטים (השם הרוסי לאסטרונאוטים) - שתהיה מחוברת לראש טיל, שיישלח לחלל החיצון. הם קראו לחללית ווסטוק (“מזרח" ברוסית).

ווסטוק שוגרה בהצלחה ב-12 באפריל, 1961- וזה היה הישג ענקי! אדם שוגר לחלל, והוא חזר משם בחיים – יורי גאגארין עשה היסטוריה כאדם הראשון שעזב את כדור הארץ. הטיסה הראשונה של גאגארין ארכה 108 דקות והקיפה את כדור הארץ פעם אחת.

מעט מאוחר יותר, ב-2 בפברואר 1962, ארה"ב שיגרה את האסטרונאוט ג'ון גלן לחלל, וסגרה את הפער מול הרוסים. האמריקאי מקסים פאזיי היה המהנדס הראשי של החללית מרקורי (על שמו של האל הרומי) - העיצוב האמריקאי לטיל עם יחידה נושאת-אדם.

הרוסים בנו חללית חדשה – הסויוז (“איחוד" ברוסית; ראו תמונה). הסויוז שוגרה בהצלחה ב-23 באפריל, 1967, לקראת המשימה הראשונה שלה. בלתי ייאמן ככל שזה נשמע, הסויוז היא החללית האמינה ביותר שקיימת עד היום, והיא עדיין בשימוש!

אבל ההיסטוריה לא נגמרת כאן. האמריקאים המשיכו לפתח חלליות חדשות. הם פיתחו את החללית ג'מיני. המטרה של הטיסות בחלליות מסוג ג'מיני הייתה לפתח טכניקות כדי להגיע למטרה הסופית – החללית אפולו, שנועדה להנחית אדם על הירח! ג'מיני הטיסה 10 צוותים שונים בשנים 1965-1966, ואכן, החללית הבאה היתה אפולו.

העיצוב של אפולו כלל תא ראשי עם שלושה אנשי צוות ויחידה שיכולה להתנתק מהחללית, לנחות על הירח ולחזור לחללית – כדי שהחללית כולה תחזור לכדור הארץ. הפעם היו אלה האמריקאים שעשו היסטוריה, כשב-20 ביולי, 1969 האסטאונאוטים ניל ארמסטרונג ובאז אלדרין נחתו על הירח, בזמן שהאסטרונאוט מייקל קולינס חיכה להם בחללית אפולו.

אחרי אפולו, סוכנות החלל של ארה"ב נאסא התחילה פרויקט חדש – מעבורת חלל, שתוכל לטוס לחלל, לחזור ולטוס שוב – עם צוות של 8 (ראו תמונה ראשונה). הטיסה המוצלחת הראשונה של המעבורת קולומביה היתה ב-12 באפריל, 1981, והמשימה האחרונה של מעבורת חלל אמריקאית היתה של אטלנטיס ב-11 ביולי, 2011. מאז לא טסו מעבורות לחלל.

אפשר לחשוב שזה סוף הסיפור, אבל תתפלאו לשמוע כמה חברות פרטיות עובדות על פיתוח חלליות...

עובדות מעניינות:

החלליות מדגם אפולו ביצעו 6 משימות, שבהן ניתנה ל-12 אסטרונאוטים ההזדמנות ללכת על הירח.
אחד מהם, צ'רלס דיוק, הפיל בטעות את הפטיש שלו על הירח, בזמן שהקים את הציוד. הוא לא יכול היה להרים אותו, כי החליפה שלו הייתה מסורבלת מידי ולא איפשה לו לזוז בקלות.
מאז שהפסיקו להטיס מעבורות חלל, החללית סויוז משמשת כדי להטיס אסטרונאוטים אל תחנת החלל הבינלאומית וממנה (תחנה קבועה שמסתובבת סביב כדור הארץ). יש גם חללית סויוז אחת שעוגנת בתחנה באופן קבוע למקרה חירום.
מעבורת החלל הראשונה שנבנתה נקראה אנטפרייז, על שם החללית המפורסמת מהסדרה מסע בין כוכבים (סטאר טרק).

לילדים וילדות סקרנים במיוחד:

מה זה בעצם אומר, להקיף את כדור הארץ?

זה קצת מסובך ולכן לא נסביר את הכל, אבל זה אומר שחפץ נע במהירות בכיוון שהוא אנכי לקן שמחבר אותו עם כדור הארץ (כיוון שנקרא גם משיק).

אם המהירות גבוהה מספיק, כוח הכבידה של כדור הארץ לא מצליח למשוך אותו בחזרה. אבל אם היא מהירה מידי, הגוף יעוף הרחק אל החלל. המהירות הנכונה מאפשרת לחפץ להקיף את כדור הארץ שוב ושוב.

והמהירות הנכונה היא מהירה ביותר.

תחנת החלל הבינלאומית, למשל, טסה במהירות מדהימה של 27,000 ק"מ בשעה – זה יותר מפי ארבעה מהר יותר מהמטוס המהיר ביותר, ופי 22 מהיר יותר ממהירות הקול!