מארי קירי

חלומו הגדול ביותר של כל מדען הוא לכתוב מחקר חדשני, שמשנה את פני המדע. מארי קירי הגשימה את החלום זה, והפכה לאחת המדעניות הגדולת ביותר בכל הזמנים. היא גם סללה את הדרך עבור נשים אחרות לרכוש השכלה ולעסוק במדע, בדיוק כמו גברים.

אבל זה לא היה קל. היא עשתה זאת לאחר שהתגברה על מכשולים רבים, בזכות כישרון יוצא דופן והרבה נחישות ואומץ. בואו נראה עם אילו אתגרים היא התמודדה, וכיצד היא הצליחה להתגבר עליהם.

ראשית, כשהיתה ילדה היא איבדה את אימה ואחת מאחיותיה. היא עברה תקופה לא קלה, אך אחותה הגדולה ברוניסלבה תמכה בה, ובזכותה התאוששה.

שנית, היא היתה צריכה להתגבר על מחסומים שונים בדרך לזכות בהשכלה, שתהפוך אותה למדענית.

כשהיתה ילדה השלטון הרוסי בפולין סגר את כל המעבדות בבתי הספר. אך אביה שהיה מורה למתמטיקה ופיסיקה, לקח את ציוד המעבדה הביתה ולימד את מארי באופן פרטי.

כשגדלה לא יכלה לממן לימודים באוניברסיטה, כי אביה איבד את רוב רכושו, אבל היא הצליחה בכל זאת בזכות הסכם שעשתה עם אחותה ברוניסלבה: מארי עבדה כאומנת ומימנה את לימודי הרפואה של אחותה, ומאוחר יותר, אחותה שלחה למארי כסף ללימודי התואר שלה.

מארי עדיין לא יכולה היתה להתחיל ללמוד, כיוון שהאוניברסיטאות בפולין לא קיבלו נשים. באותה תקופה לימודים גבוהים של נשים לא היו מקובלים, ונשים היו מצופות לעסוק רק בענייני המשפחה (לימודים גבוהים הם לימודים באוניברסיטה או מכללה). היא לא ויתרה ולמדה באוניברסיטה מחתרתית שפעלה בסתר, ובניגוד לחוק של השלטון הרוסי בפולין. היא גם למדה באופן עצמאי בעזרת ספרים ובהתכתבות עם מדענים אחרים.

משם המשיכה מארי ללימודים באוניברסיטת סורבון היוקרתית בפריס, שם למדה כימיה ופיסיקה. מאוחר יותר יצרה תקדים נוסף, כשהיא הפכה לאישה הראשונה שלימדה בסורבון. שם החלה לחקור חומרים בשם מלחי אורניום ביחד עם בעלה פייר קירי.

מארי קירי, ביחד עם בעלה ובמקביל למדען שלישי בשם הנרי בקרל גילו למעשה את תופעת הקרינה הרדיואקטיבית. מארי היא שטבעה את המונח "רדיואקטיביות". אך כדי להבין מהי רדיואקטיביות, ננסה קודם להבין איך חומרים בנויים:

כל חומר מורכב מחלקיקים קטנים מאוד שנקראים אטומים. בכל אטום יש גרעין שמכיל בתוכו חלקיקים עוד יותר קטנים. כשהגרעין של האטום נשאר כמו שהוא ולא משתנה, החומר נחשב ליציב. רוב החומרים שאנחנו מכירים הם יציבים, למשל זהב או אלומיניום. חומרים רדיואקטיביים לעומתם, הם לא יציבים, כי הגרעין שלהם משתנה.

הגרעין משתנה כי הוא מכיל "יותר מדי" חלקיקים, כך ש"אין בו מספיק מקום". לכן חלק מהחלקיקים שבתוכו "בורחים" החוצה לסביבה. החלקיקים הנפלטים האלה הם הקרינה - לכן היא מכונה קרינה חלקיקית.

קרינה רדיואקטיבית היא מסוכנת מאד. הקרינה יכולה להרוג תאים, ולכן לפגוע ברקמות ואיברים בגוף. אבל אפשר גם להשתמש בקרינה הזו בצורה מאד מבוקרת, לצרכים שיכולים להיות שימושיים, למשל ברפואה ובמחקר מדעי. לכן התגלית שלה הייתה כל כך חשובה ופורצת דרך.

מארי קיבלה יחד עם בעלה והנרי בקרל פרס יוקרתי מאוד על גילוי תופעת הקרינה הרדיואקטיבית: פרס הנובל בפיסיקה. היא קיבלה פרס נובל נוסף כמה שנים מאוחר יותר על כך שהיא גילתה את היסודות פולוניום (שהיא קראה לו על שם מולדתה פולין) ורדיום ("קרן" בלטינית).

עובדות מעניינות על מארי קירי

מארי קירי הייתה ועודנה האדם היחידי שאי פעם קיבל פרסי נובל ב-2 תחומי מדע שונים, והיא האישה הראשונה שקיבלה פרס נובל.
יש חומרים שאם מערבבים אותם עם חומר רדיואקטיבי הם זוהרים בחושך (ואפשר לבנות ככה סטיק-לייט).
סלעים שיש בהם חומר רדיואקטיבי הם חמים למגע.
דוגמא מוכרת לחומר רדיואקטיבי הוא אורניום.